ליקוי שמיעה - ירידה בכושר השמיעה (חלק שני) 

אחד התנאים הראשונים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה עפ"י חוק הביטוח הלאומי הוא כי כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. בית הדין הארצי קבע את התנאים לפיהם יקבע אם המבוטח עומד בתנאי סף זה.   על כל זאת ועוד במאמר זה.

סעיף 84 א' (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995, קובע כדלקמן:

(א)   אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)    המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 ב פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2)    כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3)    הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א)    היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 ב חוק זכויות החולה , התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב)    היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

כאמור לעיל, סעיף 84א'(א)(2) קובע כתנאי להכרה בליקוי שמיעה תוצאה של פגיעה בעבודה כי כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. בעב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי נגד דוד אלון ואח' ­­_   קבע בית הדין כי הפרשנות של סעיף 84א(א)(2) לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה הינה - הפחתת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים (ההדגשה שלי מ.א.) וזאת בממוצע תדירויות הדיבור, קרי 500 - 1000 - 2000 מחזורים בשנייה.   תדירויות הדיבור הן התדירויות התפקודיות ובהן יש להראות שחל פיחות בשמיעה, אף אם פיחות זה אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות העולים על - 0%.

בפסק דין דוד אלון קבע כב' השופט פליטמן הנחיות בעזרתן יקבע באם חלה ירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור. להלן עיקרן:

א.            כיוון שמדובר במבחן סף סינון טכני, המבחן המהותי של הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש מזיק וליקוי השמיעה בשיעור שלא יפחת מ-20 דציבל, אינו רלבנטי לבחינת התביעה בשלב המקדמי של בחינת הפיחות בשמיעה.

ב.            בדיקת השמיעה עליה ניתן להסתמך בכדי לקבוע את מידת הירידה בשמיעה, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה.

ג.             על דחיית התביעה בטענה כי הירידה בשמיעה אינה מגיעה ל-20 דציבל בכל אוזן, רשאי המבוטח להגיש תביעה לבית הדין ולטעון בה, תוך ביסוס טענתו על ממצאי בדיקות שמיעה, כי הפחתת שמיעתו אינה פחותה מ-20 דציבל בכל אוזן.

על בית הדין במקרה כזה, למנות מומחה רפואי אשר יבחן את קיומו של תנאי הסף ואף להורות על שליחת המבוטח למכון שיקבע על ידו לעריכת בדיקת שמיעה שתוצאותיה יועברו למומחה לחיווי דעתו בשאלת העמידה בתנאי   הסף.

ד.            במקרה שישנן מספר בדיקות שמיעה ובהן תוצאות שונות יש להעדיף את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך.

ה.           יש לקבוע את העמידה בתנאי הסף של ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל, על פי תוצאות בדיקת השמיעה לפיה היתה נקבעת נכות בגין ירידה בשמיעה של 20 דציבל בהתאם למבחני הנכות.

ו.              מאחר והדין החדש מסרבל את הליך ההכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה,   חייב המוסד לביטוח לאומי לברר מלכתחילה את קיום כל התנאים עפ"י החוק,   לרבות שאלת הקשר הסיבתי, על מנת שהמומחה הרפואי שימונה על ידי בית הדין יוכל בחוות דעת אחת להשיב לכל השאלות הנדרשות.

מאחורי תיקון החוק עומדת הכוונה להפחית את מספר המבוטחים להם תשולם גמלה ע"י המוסד לביטוח לאומי, בשל פגיעה בשמיעה, אף אם אותה פגיעה אכן נגרמה בשל תנאי עבודתם.

בכדי לבחון אם אתם עומדים בתנאי הסף של החוק ולוודא מיצוי מירבי של זכויותיכם, פנו לעורך דין לביטוח לאומי.